פסק-דין בתיק ת"א 24947-02-11

1.         בפני תביעה ותביעה שכנגד, אשר עניינן התקשרות חוזית בין התובע לנתבעת שהינה חברה הפועלת בתחום התקשורת.

            לטענת התובע , התקשר עם הנתבעת לצורך הקמת אתר אינטרנט בו יימסרו שיעורי תורה. תחילה הזמין התובע מהנתבעת שירותי אירוח אתר בלבד. לאחר שהוסבר לתובע על ידי נציגי הנתבעת כי לאור היקף השיעורים שיימסרו, אין די בהזמנה שביצע, התקשר התובע עם הנתבעת בעסקה חדשה לרכישת שרת בעלות של 15,000 ש"ח בקירוב. לטענת התובע, הוסכם כי סכום השרת כאמור, ישולם ב- 36 תשלומים, כל אחד בסך 110 $ לפי שער הדולר שעמד על 4.15 ש"ח לדולר. כן הוסכם לטענת התובע, על רכישת שירותי אתר בסכום שם 90$ נוספים. הכל לפי שער הדולר שעמד על 4.15 ש"ח לדולר.

            לטענת התובע, מאחר שהסתבר לו כי לא יוכל לבצע את העסקה באמצעות כרטיס האשראי שלו, פנה לחברו בשם נחמן גלנט (להלן: "גלנט") וזה חתם עבורו על הוראת קבע. לטענת התובע הוראת הקבע נחתמה, לצורך תשלום עבור רכישת השרת בלבד.

            התובע טען כי בדיעבד התברר לו שהנתבעת גבתה ממנו סכומים ביתר.

            כך לדוגמא ביום 11.5.10 נגבה מחשבונו של גלנט סכום של 4,780 ש"ח אשר התברר כי היה חיוב מע"מ בגין כל העסקה ורק לאחר פנייתו הוחזר לתובע סכום של 4,515 ש"ח. כמו כן ביום 1.7.10 חויב חשבונו של גלנט בסכום של 1,660 ש"ח.

            לאחר בירור שערך התובע, הסתבר לו, לטענתו, כי הסכומים נגבו על בסיס חוזים עליהם מופיעה חתימתו של אותו גלנט, זאת למרות שגלנט כלל לא חתם על אותם חוזים.

            לטענת התובע, התברר לו כי לכאורה, הוזמן על ידו שירות נוסף של "ניהול מלא של שרת בודד" בעלות של 250$ לחודש. התובע טען כי לא הוא ולא גלנט חתמו על ההסכמים- ההזמנות, עליהם התבססה התובעת בגביית הסכומים כאמור.

            התובע הגיש תלונה למשטרה בגין זיוף ואף צרף לתביעתו חוות דעת גרפולוגית על פיה חתימת גלנט על ההזמנות הינן מזויפת. התובע הפנה לתמיהות נוספות העולות מן ההזמנות עליהם התבססה הנתבעת, כגון התאריכים המופיעים בהם ואשר אינם תואמים את מועדי ההתקשרות והתשלום האמורים בהם.

התובע הודה כי הנתבעת זיכתה אותו בסכום נוסף של 3,649 ש"ח. אולם בהמשך, למרות שהודיע לה על ביטול ההתקשרות, קיבל דרישת חוב לתשלום בסך של 34,037 ש"ח.

            לטענת התובע, הנתבעת הפרה את ההסכם עימו הפרה יסודית ולכן היה זכאי לבטל את ההסכם שנעשה עימו. התובע טען כי העסקה היחידה שערך עם הנתבעת הינה עסקה לרכישת שרת. לטענת התובע בגין הפרת החוזה על ידי הנתבעת, נגרמו לו נזקים עצומים בגין אבדן רווחים מהאתר אשר היה אמור לפעול ב- 3 שפות, תוך כניסה של כ- 100 איש ליום לאתר ובעלות של 1$ לכניסה.

לפיכך תבע התובע סכום של 180,000 ש"ח בגין אובדן רווחים.

            כן עתר התובע להשבת סכומים ששולמו על ידו, לטענתו, שלא כדין כדלקמן: 3,649 ש"ח וכן 3,344 ש"ח וכן 265 ש"ח (הפרש המע"מ שנגבה וטרם הוחזר במלואו). בנוסף, תבע התובע פיצויים בגין עגמת נפש בסכום של 20,000 ש"ח.

2.         לטענת הנתבעת, אשר אף הגישה כנגד הנתבע תביעה שכנגד,התקשר התובע עימה בהסכם לרכישת שרת בעלות של 7,200 $. תמורת השרת הייתה אמורה, להשתלם ב- 36 תשלומים בסך של 200$ כל אחד וכן בתשלום חד פעמי של 101$. בנוסף ובמסגרת אותו הסכם, הזמין התובע, לטענת הנתבעת, שירותי אירוח שרת בסכום של 95$ לחודש לתקופה של 12 חודשים. הנתבעת טענה כי בהמשך נחתם בין הצדדים הסכם נוסף לרכישת שירותי ניהול שרת בסכום של 250$ למשך 12 חודשים. הנתבעת טענה  כי התובע הציג את גלנט כמנהל וכאיש הקשר של העסק כמפורט בטופס הזמנת רישיונות שצורפה. הנתבעת הפנתה לפירוט שיחות טלפוניות, בהן הודה התובע, לטענתה, כי גלנט חתם על ההסכמים ואף הודה כי הוא עצמו חתם על ההסדר. הנתבעת טענה כי התובע ידע את גובה התשלומים מהחוזים ומהחשבוניות שנשלחו אליו וטענת הזיוף הועלתה  על ידו רק בשלב מאוחר, לאחר שהעלה טענות עובדתיות אחרות. לטענת הנתבעת, התובע הוא זה שהפר את ההתקשרות החוזית עימה וביקש לחזור בו מהתחייבויותיו. הנתבעת הכחישה כי מי מטעמה זייף את החתימות על גבי ההסכמים. הנתבעת הוסיפה כי בכל מקרה לא היה די בטענת הזיוף, כדי להצדיק את הפרת ההסכם, אשר גם לגישת התובע, הוסכם עליו בע"פ בין הצדדים ביחס לרכישת השרת. בתביעה שכנגד עתרה הנתבעת לחייב את התובע בעלות רכישת השרת בסכום של  200$ ביחס ל- 36 חודשים וכן בתשלום חד פעמי של 101$.

3.         מטעם התובע העידו, התובע, גלנט וכן הגרפולוגית אשר חוות דעתה צורפה לתצהיר התובע. גלנט הצהיר כי לא חתם על ההזמנות עליהם מתבססת הנתבעת.

מטעם הנתבעת העידו: נציגת המכירות בזמנים הרלוונטיים אשר תיארה את  השיחות הטלפוניות שהנתבע ערך עימה לצורך ביצוע ההתקשרות. נציגת המכירות פירטה את החוזים אשר לבקשת התובע, העבירה אליו לטענתה, בפקס לצורך חתימה והוחזרו לנתבעת בפקס כשהם נושאים את חתימת גלנט. כן העידה עובדת נוספת של הנתבעת המשמשת כמנהלת צוות בתחום פניות הציבור אשר לתצהירה צורפו תרשומות ביחס לשיחות שנערכו עם התובע ובמסגרתן התלונן ושינה, לטענת הנתבעת, גרסאות שונות. בנוסף, העידה מטעם הנתבעת מנהלת מחלקת הגביה אשר לתצהירה צורפו החשבוניות נשוא העסקאות הנטענות.

דיון :

4.         לאחר עיון בטענות הצדדים שוכנעתי כי הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכחת התחייבות התובע בהסכמים שצורפו לתביעה שכנגד.

אמנם בהתקשרות ביחס לשרת הודה התובע ואולם גם ביחס להתקשרות זו, שוכנעתי כי התובע היה רשאי לבטל את ההתקשרות עם הנתבעת עת גבתה ממנו הנתבעת סכומים, אשר בהעדר הסכם בכתב חתום על ידי התובע, לא הוכח כי  הוסכמו בין הצדדים.

 כל ההסכמים עליהם הסתמכה הנתבעת נושאים את חתימתו הנחזית של גלנט ולא של התובע. יצוין כי התובע התקשר עם הנתבעת כאדם פרטי. שמו ושם אשתו מופיעים בראשית ההזמנות עליהם הסתמכה הנתבעת, ולפיכך גם לגישת הנתבעת, היה ברור לנתבעת כי אין המדובר בחברה, או בתאגיד כלשהו. למרות זאת, החותם על ההזמנות הינו גלנט- אדם בשם אחר אשר מוגדר בהזמנות "כמנהל". תמהתני כיצד יכול להיות "מנהל" לאדם פרטי וכיצד יכולה חתימת אדם פרטי אחד (שאינו אורגן בתאגיד, או מורשה חתימה בתאגיד וכיוב') לחייב אדם פרטי אחר. בחקירתה בעניין, הפנתה נציגת המכירות של הנתבעת לטופס הזמנת רשיונות (נספח יד' לתצהירה), אלא שמסמך זה לא חתום על ידי התובע, או אשתו, ולא הומצא בפני כל מסמך עליו חתם התובע  ובו אישר כי מי שיחייבו בחתימתו לעניין התקשרויות עם הנתבעת יהיה גלנט. מובן כי ככל שגלנט חתם על הוראת הקבע לתשלום, זכאית הייתה הנתבעת לגבות התשלומים מאותו גלנט, אשר הסכים לשלם עבור הזמנה שביצע התובע אולם, זאת רק ביחס לעסקה שיוכח כי נקשרה בין התובע לנתבעת. אין בחתימה על הוראת קבע לצורך תשלום, כדי להסמיך את גלנט להתחייב בשמו של התובע בהסכמים, בהעדר הסכמה מפורשת מטעם התובע לכך.